<h1>תשב"ץ סימנים תקס"ב—תקס"ד</h1>
<h2>דף קיא:</h2>
וששאלת עיקר מצוה ללכת לארץ ישראל איני יודע אלא כמו שמפורש בסוף מסכת כתובות ואם מוחלין לו כל עונותיו מפורש ממסכת כתובות ובלבד שיהא פרוש מכאן והלאה ויזהר מכל מיני עון ויקיים כל מצות הנוהגות בה שאם יחטא בם יענש יותר על העבירות שיחטא שם מבחוצה לארץ כי ה"א דורש אותה תמיד ועיני ה' בה והשגחתו בה תמיד ואינו דומה המורד במלכות בפלטין למורד חוץ לפלטין והיינו ארץ אוכלת יושביה וכן נמי ולא תקיא הארץ וגומר לפי שהיא מקיאה עוברי עבירה והיינו דכתיב ושממו עליה אויביכם דאפילו אומות העולם שבה אינם מצליחים מחמת שהם עוברי עבירה ועל כן ארץ ישראל עכשיו שממה היא ואין בה עיר מוקפת חומה ומיושבת כמו בשאר ארצות. ואותם שהולכים לשם ורוצים לנהוג בה קלות ראש ובפחזותם להתקוטט שם קורא אני עליהם ותבואו ותטמאו את ארצי ומי בקש זאת מידכם רמוס חצרי אבל מי שהולך לשם לשם שמים להתנהג בקדושה ובטהרה אין קץ לשכרו ובלבד שיוכל להתפרנס שם דכל דסליק אדעתא למידר כדאיתא בפרק האיש מקדש (דף נ'). וששאלת אם אדם פטור מחיבוט הקבר לא ידעתי. וששאלת למה לא הלכו שם כל האמוראים אשיבך דלא הוה מותר להו דהוו צריכים לבטל מלמודם ולשוט אחר מזונותם דאמרינן בפרק מי שהוציאוהו (דף מ"ז) דמותר לצאת מארץ ישראל לחוצה לארץ אחר רבו ללמוד תורה כל שכן שאין לילך מרבו מחוצה לארץ ישראל להתבטל מלימודו ולשוט אחר מזונותיו.
